בלוג

בעת גירושין, אחד הנושאים העיקריים שבני זוג צריכים להסדיר ביניהם, הוא נושא הרכוש המשותף. הרכוש המשותף הוא רק חלק מהנושאים שבני הזוג צריכים להסדיר, שהרי עליהם להסדיר את עצם הגירושין וכן את משמורת הילדים ומזונות הילדים. כל הנושאים הללו הם חשובים, ולכל אחד יש דין מיוחד. במאמר שלהלן נתמקד בנושא אחד – הרכוש המשותף וכיצד אפשר לערוך חלוקה של רכוש משותף. במאמר גם נסביר מהו בעצם הסכם ממון ומה חשוב לדעת על הנושא. נעיר כי מטרת המאמר היא להעניק לכם הקוראים ידע איכותי, אך המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי אצל עורך דין דיני משפחה.

גירושין – רקע כללי:

הליך גירושין הוא בעצם כינוי כללי למספר הליכים שבני זוג צריכים לקיים, בין אם בהסכמה ובין אם באמצעות הכרעה שיפוטית. הגירושין עצמם מתנהלים בבית הדין הרבני, שהוא המוסמך לעסוק בתביעות גירושין. גירושין כוללים את הסדרת המשמורת על הילדים המשותפים. דהיינו, בני זוג שמתגרשים, צריכים לקבוע מי מהם יגדל את ילדיהם בצורה שוטפת, או שלחילופין הם יקיימו משמורת משותפת. כמו כן, גירושין הם כינוי לשאלת המזונות. בני זוג צריכים להסדיר מה יהיה גובה המזונות החודשי שישולמו לרוב על ידי האבא. זאת ועוד, גירושין הם גם כינוי להסדרת חלוקת הרכוש של בני הזוג, שכן בני זוג אשר מתגרשים, צריכים להסדיר את חלוקת הרכוש המשותף שלהם. על כך – נרחיב בחלק הבא.

חלוקת רכוש משותף:

בישראל, חלוקת רכוש נעשית מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג–1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"). החוק הזה מסדיר את אופן חלוקת הרכוש המשותף (לרבות החריגים לחלוקת הרכוש המשותף) ומיהו בית המשפט המוסמך – בית המשפט לענייני משפחה, או בית הדין הרבני במקרים מסוימים. בחלק הבא נסביר מהי ברירת המחדל החוקית בכל הנוגע לחלוקת רכוש משותף. בהמשך נסביר מהם החריגים לאותה ברירת מחדל.

הסדר איזון משאבים:

ברירת המחדל החוקית בחוק יחסי ממון, היא הסדר איזון המשאבים. נסביר: הסדר איזון המשאבים קובע כי חלוקת הרכוש המשותף בין בני הזוג, תהיה שווה בשווה, במידה ומדובר ברכוש משותף. רכוש משותף מוגדר בחוק יחסי ממון, בתור כל סוגי הרכוש, למעט: קצבת נכות, קצבת אלמנות, רכוש שקיבל אחד מבני הזוג במתנה, או רכוש שהיה שייך לאחד מבני הזוג לפני הנישואין. מלבד סוגי הרכוש שהצגנו, כל הרכוש המשותף של בני הזוג מוגדר כמשותף, אפילו מוניטין עסקי, קרן השתלמות וקרן הפנסיה.

ברירת המחדל קובעת כי כל הרכוש המשותף של בני הזוג, יאוזן, כלומר – יחולק בין בני הזוג בצורה שווה. לצד זאת, בני הזוג יכולים לשנות את השוויון בחלוקת רכוש, באמצעות הסכם ממון או אם בית המשפט קובע חלוקה שונה. על כך – בחלקים הבאים.

החריגים להסדר איזון המשאבים:

החריג הראשון – הוא כאשר בית המשפט סוטה מהסדר איזון המשאבים. סמכות זו מפורטת בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, והיא מאפשרת לבית המשפט – לבקשת אחד הצדדים – לסטות מהסדר איזון המשאבים, אם יש נסיבות מיוחדות שמצדיקות סטיה מההסדר. אז, יכול בית המשפט לקבוע כי החלוקה לא תהיה שווה, אלא לטובת צד מסוים.

החריג השני – הסכם ממון. בני זוג יכולים לערוך הסכם ממון, שבמסגרתו הם יקבעו כיצד תיעשה חלוקת הרכוש שלהם. הם יכולים לקבוע איזה רכוש שייך לכל אחד, לקבוע כי רכוש מסוים שייך בלעדית רק לצד אחד, וכן לקבוע חלוקה שונה או לא שווה ביניהם. חשוב להדגיש כי הסכם ממון צריך להיות מאושר בבית המשפט לענייני משפחה.
נקודה נוספת שרבים מתבלבלים לגביה – הסכם ממון מסדיר את הדין כאשר שני בני הזוג בחיים. הוא אינו מסדיר את הדין במקרה שאחד מבני הזוג הולך לעולמו. לשם כך, חשוב לערוך גם צוואה.

לסיכום:

במאמר זה עסקנו בדיני חלוקת הרכוש בדין הישראלי, בכל הנוגע לחלוקת רכוש בין בני זוג. פירטנו כי חוק חלוקת רכוש קובע כלל של חלוקה שווה, ובמילים אחרות – הסדר איזון משאבים. הסברנו גם מה החריגים להסדר זה, שהם או סטיה מהכלל בהחלטה של שופט, או עריכה של הסכם ממון. בנוסף, הצגנו רקע על הליכי גירושין. את המאמר נסיים בהמלצה ברורה, להיעזר בעורך דין דיני משפחה בעל ידע וניסיון.